תקציר המאמר: המאמר חושף את "השותף השקט" של המגזר החברתי בישראל – מס השכר, הגובה 7.5% מההון האנושי של כל ארגון. נבין כיצד העיוות המיסויי הזה פוגע ביכולת של עמותות לצמוח, מדוע הוא מפלה לרעה העסקת מומחים חיצוניים וכיצד כספי פילנתרופיה מחו"ל הופכים בעל כורחם למקור הכנסה לממשלה. זוהי קריאת השכמה למנהלות, מנהלים וחברי ועד מנהל לפעול לשינוי המדיניות המעוותת הזו למען הגדלת האימפקט.

ניהול עמותה בישראל, בוודאי כזו עם תקציבים משמעותיים ועשרות עובדים, דורש מיומנות של לוליינות פיננסית. מנהלות ומנהלים, לצד חברות וחברי ועד מנהל, משקיעים מאמצים אדירים בגיוס כל שקל, בייעול תהליכים ובמקסום האימפקט החברתי. אך בתוך הדוחות הכספיים מסתתר סעיף שנתפס אצל הרוב כ"גזירת גורל", מעין כוח טבע בלתי נמנע.

הגיע הזמן להוציא את מס השכר מהצללים ולהבין מדוע מדובר באחד העיוותים הכלכליים הקשים ביותר שחוסמים את צמיחת החברה האזרחית בישראל.

השותף השקט שגובה 7.5% מהעשייה

מס השכר הוא מושג שרוב מנהיגות ומנהיגי הארגונים מקבלים כמובן מאליו, בדומה לתשלומי ביטוח לאומי. הרציונל הרשמי של המדינה פשוט: מכיוון שמלכ"רים פטורים ממע"מ על הכנסותיהם, המדינה מטילה עליהם מס חלופי בשיעור של 7.5% על סך הוצאות השכר.

התוצאה היא שככל שהארגון מעסיק יותר אנשי מקצוע - עובדות סוציאליות, מורים, מדריכות, משפטנים או פסיכולוגים - כך ה"קנס" שמשולם למדינה גדל. במקום למסות רווחים (שאינם קיימים בעמותה), המדינה בוחרת למסות את התשומה המרכזית של המגזר החברתי: ההון האנושי.

אפליית המע"מ: למה עמותה משלמת יותר מעסק?

כאן נחשף עיוות נוסף. בעולם העסקי, חברה יכולה להתקזז על המע"מ שהיא משלמת על הוצאותיה. עבור עסק, המע"מ הוא רק "צינור". עבור עמותה, המע"מ הוא הוצאה סופית לכל דבר ועניין. המשמעות היא שכל רכישה של ציוד, שירות או טכנולוגיה כוללת תוספת של 18% שאינה ניתנת להחזר.

במקרים רבים, העול הכלכלי המצטבר על עמותה, הכולל גם מע"מ מלא על תשומות וגם מס שכר על עובדים, גבוה משמעותית מהעול שמוטל על חברה עסקית מקבילה. בפועל, המדינה משיתה על המגזר החברתי נטל מס שנועד במקור למסות צריכה ופעילות עסקית, ובכך הופכת דווקא את השירותים החברתיים ליקרים ומורכבים יותר לביצוע.

מלכוד המקצועיות: מיקור חוץ מול העסקה ישירה

העיוות הפיסקלי הזה יוצר חסם בלתי סביר בפני התפתחות מקצועית של העמותה. כאשר עמותה מבקשת לשכור שירותים של גוף מקצועי חיצוני (כמו ייעוץ אסטרטגי, הטמעת מערכות ניהול כמו מאנדיי, או שירותי דיגיטל), היא נאלצת לשלם 18% מע"מ על השירות. לעומת זאת, אם היא תבחר להעסיק עובד בתוך הארגון לביצוע אותה משימה, היא תשלם "רק" 7.5% מס שכר.

הפער הזה, העומד על 10.5%, הוא לעיתים הגורם המכריע שמונע מעמותות לפנות למומחיות חיצונית איכותית. במקום לבחור בפתרון המקצועי הנכון ביותר, ארגונים נדחפים להעסקה ישירה, כדי להימנע מהפער במיסוי. זהו כשל מבני שלא חל על גוף עסקי, שפוגע ביעילות הניהולית של המגזר כולו.

המציאות האבסורדית: לתת ביד אחת, לקחת בשנייה

עמותות רבות מספקות שירותים ציבוריים חיוניים וממלאות פערים שהמדינה אינה מסוגלת או בוחרת שלא למלא. לעיתים קרובות, המדינה אף תומכת באותה פעילות דרך תקציבים ייעודיים (הקצבות, הועדות, תמיכות 3א').

וכאן נחשף מנגנון פיסקלי אבסורדי: המדינה מעבירה תקציב לעמותה כדי שתפעיל תוכנית חברתית, והעמותה מחזירה נתח נכבד מהתקציב הזה ישירות לקופת רשות המסים.

נדבר במספרים: עבור עמותה בינונית, עם עלות שכר שנתית של 15,000,000 ש"ח, תשלום מס השכר לבדו עומד על 1,125,000 ש"ח בשנה. מדובר בסכום עצום שיכול היה לממן עוד כשמונה משרות שטח, להרחיב תוכניות קהילתיות או להשקיע בתשתית טכנולוגית שתגדיל את האימפקט. במקום זאת, הכסף נשאב בחזרה לממשלה כהכנסה ממסים.

מבדיקה של דו"ח מינהל הכנסות המדינה עולה כי בשנת 2022 גביית מס השכר מהמלכ"רים עמדה על מעל 13 מיליארד שקלים. מצורפת טבלה עם ההערכות לשנים 2022-2025. מדובר בסכומי עתק!

אומדן עלות השכר במגזר המלכ"רים (במיליארדי ש"ח)

שנת מס	גביית מס שכר (אומדן)	עלות שכר נגזרת (ברוטו חייב)	הערות
2022	13.6	כ-181.3	מבוסס על נתוני ביצוע סופיים (0.77% מהתוצר)
2023	14.5	כ-193.3	עלייה נומינלית בשכר וגידול במשרות
2024	15.4	כ-205.3	אומדן בהתאם לצמיחת התוצר והסכמי שכר
2025	16.3	כ-217.3	תחזית צמיחה נומינלית

מחשבון קנס מס השכר

חשבו כמה מס הארגון שלכם משלם וכמה תקנים אתם מפסדים בגלל זה.

עיוות המענקים מחו"ל: פילנתרופיה שמממנת בעל כורחה את המדיניות שהיא מבקשת לשנות

העיוות מגיע לשיא של אבסורד כשבוחנים את המענקים הבינלאומיים. עמותות משקיעות משאבים אדירים בבינוי מקצועי של מחלקות גיוס משאבים, ומעסיקות אנשי ונשות מקצוע שפועלים מסביב לשעון כדי לחזר אחרי קרנות ותורמים ברחבי העולם. תורמים אלו בוחרים להעניק את כספם מתוך רצון לקדם מטרות חברתיות וערכיות, ולעיתים קרובות הם עושים זאת למרות ובגלל התנגדותם למדיניות ממשלת ישראל.

האבסורד הוא שבעל כורחם, אותם תורמים הופכים לשותפים במנגנון המיסים הישראלי. כספי פילנתרופיה שנועדו לצמצם פערים, להגן על זכויות אדם או לשמור על הסביבה, נגרעים לטובת "מס שכר" שמוזרם ישירות לקופת המדינה. אותה קופה משמשת למימון מהלכים שנויים במחלוקת שעומדים בסתירה מוחלטת לערכי התורמים – מהעמקת הכיבוש והרחבת אי-השוויון, ועד לפגיעה בסטנדרטים סביבתיים ובינלאומיים.

חשוב לזכור: ללא עבודת הגיוס הסיזיפית של העמותות, ה"כסף החדש" הזה כלל לא היה נכנס לישראל. במקום שהמדינה תכיר תודה למגזר השלישי שמביא מטבע זר ומחזק את החוסן המקומי, היא גוזרת קופון על כל דולר שנכנס, והופכת את המגזר השלישי למקור הכנסה שמתדלק את המדיניות שנגדה הוא לא פעם נאבק. זהו מצב מעוות שפוגע אנושות באמון התורמים וביעילות של כל משאב שנועד ליצור כאן שינוי אמיתי.

אפשר גם אחרת: מבט השוואתי למדינות ה-OECD

מס השכר אינו גזירת גורל, אלא בחירה של מדיניות. במדינות רבות בעולם, הגישה היא הפוכה לחלוטין: המדינה רואה במגזר השלישי שותף אסטרטגי שיש לעודד.

• בבריטניה (UK): מנגנון ה-"Gift Aid" מאפשר למדינה להוסיף 25% לכל לירה שנתרמת, כהחזר של מס שהיה אמור להשתלם. המדינה משקיעה בחיזוק הארגונים במקום לגבות מהם מס על עצם קיומם.

• באירלנד: קיים מנגנון להחזר חלקי של מע"מ (VAT Compensation Scheme) שנועד להקל על הנטל הכלכלי של עמותות, מתוך הכרה בכך שהן מספקות שירותים ציבוריים.

• ברוב מדינות אירופה: גם באירופה הנושא של מע"מ תשומות נחשב כואב, אם כי אין להם את הנטל הנוסף של מס שכר כמו בישראל. המערכת הפיסקלית בנויה כדי לתמרץ עשייה חברתית, מתוך הבנה שכל שקל שנותר בידי עמותה חוסך למדינה הוצאות עתידיות ברווחה ובבריאות.

פרדוקס הסינגור

המגזר השלישי בישראל הוא חוד החנית של המאבק באי-צדק. עמותות רבות פועלות במומחיות בתחומי הסינגור, הלובי והחקיקה למען קבוצות מוחלשות ולמען תיקון עוולות חברתיות.

כאן טמון הפרדוקס המהדהד: איך ייתכן שארגונים שיודעים לשנות חוקים ולהזיז הרים למען אחרים, משלימים עם "מס שכר" ששואב מהם משאבים קריטיים?

קבלת המצב הקיים כגזירת גורל היא כשל אסטרטגי. האחריות של מנהלות, מנהלים וחברי וחברות ועד מנהל היא להשתמש באותם כלי סינגור ולובינג כדי להסיר את העול הזה. ביטול מס השכר אינו רק "הטבה"; זוהי הזרקת תקציב מיידית שתופנה ישירות להגדלת השירותים ולחיזוק האימפקט.

הצעד הבא שלכם: שתפו מאמר זה עם קולגות, העלו את הנושא בישיבת הוועד המנהל הקרובה. בדקו כמה כסף הארגון שלכם משלם בכל שנה תחת הסעיף הזה, וחשבו מה הייתם יכולים להשיג עם עוד מיליון שקלים בתקציב הפעילות השנתי. רק התארגנות משותפת של המגזר השלישי, תוך ניצול היכולות המוכחות שלו בשינוי מדיניות, תוכל להוביל לביטול המס המעוות הזה – והפיכת המשאבים הללו מעוד שורה בחובות למדינה, למנוע של שינוי חברתי.

---

לסיכום - שאלות ותשובות FAQ:

מהו מס שכר וכיצד הוא משפיע על עמותות בישראל?

מס שכר הוא מס בשיעור של 7.5% המוטל על סך הוצאות השכר של מלכ"רים כחלופה למע"מ. המשמעות היא שככל שארגון מעסיק יותר אנשי מקצוע, כך ה"קנס" הכלכלי שמשולם למדינה גדל. בפועל, המדינה בוחרת למסות את התשומה המרכזית של המגזר החברתי: ההון האנושי.

מדוע עמותה משלמת יותר מחברה עסקית על רכישת שירותים?

בניגוד לחברות עסקיות שיכולות להתקזז על המע"מ, עבור עמותה המע"מ הוא הוצאה סופית לכל דבר ועניין. כל רכישה של ציוד או טכנולוגיה כוללת תוספת של 18% שאינה ניתנת להחזר, מה שמייצר עול כלכלי מצטבר הגבוה משמעותית מזה המוטל על חברה עסקית מקבילה.

כיצד שיטת המיסוי הנוכחית פוגעת בהתפתחות המקצועית של העמותה?

קיים פער של 10.5% בין תשלום מס שכר על עובד (7.5%) לבין תשלום מע"מ על שירות חיצוני (18%). פער זה מונע מעמותות רבות לפנות למומחיות חיצונית איכותית, כמו הטמעת מערכות מידע, תכנון אסטרטגי, מדידה והערכה, ודוחף אותן להעסקה ישירה רק כדי להימנע מהעול המיסויי.

מהו האבסורד המיסויי בנוגע לכספי פילנתרופיה המגיעים מחו"ל?

כספי תרומות שנועדו לקדם מטרות חברתיות נגרעים לטובת "מס שכר" שמוזרם ישירות לקופת המדינה. כך התורמים הופכים בעל כורחם לשותפים במימון מדיניות ממשלתית שייתכן והם מתנגדים לה. מצב זה פוגע באמון התורמים וביעילות של משאבים שנועדו ליצור שינוי חברתי אמיתי.

אילו פתרונות קיימים בעולם להתמודדות עם נטל המס על המגזר השלישי?

במדינות כמו בריטניה, המדינה מוסיפה 25% לכל תרומה כהחזר מס (Gift Aid). באירלנד קיים מנגנון להחזר חלקי של מע"מ לעמותות. מדינות אלו רואות במגזר השלישי שותף אסטרטגי ומחזקות את הארגונים במקום לגבות מהם מס על עצם קיומם.